5ותזן אהלה תחתי ותעגב על־מאהביה אל־אשור קרובים׃ 6לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשים רכבי סוסים׃ 7ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני־אשור כלם ובכל אשר־עגבה בכל־גלוליהם נטמאה׃ 8ואת־תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה׃ 9לכן נתתיה ביד־מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם׃ 10המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי־שם לנשים ושפוטים עשו בה׃ ס

11ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה ואת־תזנותיה מזנוני אחותה׃ 12אל־בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשי מכלול פרשים רכבי סוסים בחורי חמד כלם׃ 13וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן׃ 14ותוסף אל־תזנותיה ותרא אנשי מחקה על־הקיר צלמי [כשדיים כ] (כשדים ק) חקקים בששר׃ 15חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלשים כלם דמות בני־בבל כשדים ארץ מולדתם׃ 16[ותעגב כ] (ותעגבה ק) עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה׃ 17ויבאו אליה בני־בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשה מהם׃ 18ותגל תזנותיה ותגל את־ערותה ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי מעל אחותה׃ 19ותרבה את־תזנותיה לזכר את־ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים׃ 20ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר־חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם׃ 21ותפקדי את זמת נעוריך בעשות ממצרים דדיך למען שדי נעוריך׃ ס

22לכן אהליבה כה־אמר אדני יהוה הנני מעיר את־מאהביך עליך את אשר־נקעה נפשך מהם והבאתים עליך מסביב׃ 23בני בבל וכל־כשדים פקוד ושוע וקוע כל־בני אשור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם׃ 24ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב ונתתי לפניהם משפט ושפטוך במשפטיהם׃ 25ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש׃ 26והפשיטוך את־בגדיך ולקחו כלי תפארתך׃ 27והשבתי זמתך ממך ואת־זנותך מארץ מצרים ולא־תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי־עוד׃ ס 28כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשר שנאת ביד אשר־נקעה נפשך מהם׃ 29ועשו אותך בשנאה ולקחו כל־יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך׃ 30עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשר־נטמאת בגלוליהם׃ 31בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך׃ ס

32כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל׃

33שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה כוס אחותך שמרון׃

34ושתית אותה ומצית ואת־חרשיה תגרמי ושדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ ס

35לכן כה אמר אדני יהוה יען שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם־את שאי זמתך ואת־תזנותיך׃ ס

36ויאמר יהוה אלי בן־אדם התשפוט את־אהלה ואת־אהליבה והגד להן את תועבותיהן׃ 37כי נאפו ודם בידיהן ואת־גלוליהן נאפו וגם את־בניהן אשר ילדו־לי העבירו להם לאכלה׃ 38עוד זאת עשו לי טמאו את־מקדשי ביום ההוא ואת־שבתותי חללו׃ 39ובשחטם את־בניהם לגלוליהם ויבאו אל־מקדשי ביום ההוא לחללו והנה־כה עשו בתוך ביתי׃

40ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק אשר מלאך שלוח אליהם והנה־באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי׃ 41וישבת על־מטה כבודה ושלחן ערוך לפניה וקטרתי ושמני שמת עליה׃ 42וקול המון שלו בה ואל־אנשים מרב אדם מובאים [סובאים כ] (סבאים ק) ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשיהן׃

43ואמר לבלה נאופים [עת כ] (עתה ק) [יזנה כ] (יזנו ק) תזנותה והיא׃ 44ויבוא אליה כבוא אל־אשה זונה כן באו אל־אהלה ואל־אהליבה אשת הזמה׃ 45ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם משפט נאפות ומשפט שפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן׃ ס

46כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז׃ 47ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו׃ 48והשבתי זמה מן־הארץ ונוסרו כל־הנשים ולא תעשינה כזמתכנה׃ 49ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני אדני יהוה׃ פ